פסק-דין בתיק ס"ע 7051-04-11

רקע עובדתי

1.         הנתבע הינו מלון אשר נמצא ברח' מואב 70 בערד (להלן: "המלון").

2.         התובע הועסק על ידי הנתבע כמלצר וזאת לתקופה של 55 חודשים, מחודש 11/05 ועד לחודש 5/10. יחסי העבודה הסתיימו בנסיבות השנויות במחלוקת, כאשר התובע טוען כי פוטר מעבודתו, ומאידך הנתבע טוען כי התובע התפטר מעבודתו ומיוזמתו המלאה.

3.         התובע השתכר על פי שכר לשעה.

4.         על יחסי הצדדים חל בין היתר ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף המלונאות (להלן: "ההסכם הקיבוצי").

גדר המחלוקת

5.         הסוגיה העיקרית שבה חלקו הצדדים נגעה כאמור לנסיבות סיום עבודת התובע והאם הן מזכות אותו בתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, אם לאו.

            כן חלקו הצדדים בנוגע לשאלת היקף משרתו של התובע, זכאות התובע לפדיון חופשה שנתית, דמי חגים, נסיעות, ביגוד, תוספת ותק (בענף המלונאות) ופיצויים בגין עגמת נפש.

6.         נדון במחלוקות אלה, כסדרן -

נסיבות סיום עבודת התובע

7.         התובע טוען כי פוטר מעבודתו בנתבע על ידי מנהל חדר האוכל - מר יונס אבו עג'אג' (להלן: "מנהל חדר האוכל" ו/או "מר יונס"). לטענת התובע, מנהל חדר האוכל הוא זה  אשר היה מנהלו הישיר, הוא זה אשר קלט אותו לעבודה והוא זה אשר פיטר את התובע מעבודתו.

8.         לגרסת התובע, מר יונס היה בר סמכא לפטרו, כפי שהיה גם בר סמכא לקלוט אותו לעבודה במלון. אליבא דתובע, עבד בחדר האוכל תחת פיקוחו וניהולו של מר יונס. עוד הוסיף וטען התובע, כי במהלך תקופת עבודתו היה מקבל הוראות רק ממר יונס ובהליך קליטתו לעבודה במלון לא בא במגע עם כל עובד או בעל תפקיד אחר, חוץ ממר יונס. מר יונס הוא זה אשר קבע את שעות עבודתו, פיקח על עבודתו, טיפל בתקלות במהלך העבודה והיה בר סמכא לפטר העובדים בחדר האוכל, כך למשל, מר יונס הוא זה שפיטר את העובדים עומר אבו עג'אג' ואמין אבו עג'אג'.

9.         לטענת התובע, בתחילת חודש 5/10, במהלך עבודתו בחדר האוכל, בשעות אחר הצהריים, פנה אליו מנהל חדר האוכל - והודיע לו כי עליו לסיים את עבודתו במלון וזאת בשל צמצום במשרות בחדר האוכל.

            התובע טוען כי ביקש ממר יונס לצייד אותו במכתב פיטורים על מנת לממש את זכויותיו על פי דין, אך זה ענה לו במילים: "זה מה יש", וסירב לתת לתובע מכתב פיטורים.

10.       לטענת הנתבע, התובע התפטר מעבודתו ולא פוטר על ידי הנתבע. אליבא דנתבע, מנהל חדר האוכל אינו בר סמכא לפטר, ובפועל התובע הוא זה שנטש את העבודה אצל הנתבע.

            מנכ"ל המלון הוא היחיד אשר מוסמך לפטר את התובע. מנכ"ל המלון ערך בירור עם מנהל חדר האוכל, והאחרון טען שהוא מעולם לא פיטר את התובע ומדובר בהמצאה של התובע.

            התובע עזב את העבודה בטענה שלא כדאי לו לעבוד בנתבע בגלל המס שהוא משלם, שכן הוא עבד במקביל במקום עבודה נוסף - משרד החינוך.